למרות התנופה האדירה לה זוכה תחום הרכב החשמלי בישראל בשנה האחרונה, המצב לא היה כך תמיד. למעשה, במשך שנים רבות, פרט לכמה דגמים מאוד ספציפיים של רכבים חשמליים שנמכרו באופן ספורדי, התחום הזה סבל מהתעלמות והזנחה קשה על ידי מרבית הגורמים הרלוונטיים לעולם הרכב בישראל. תחום הפלאג אין, שהקדים את התחום החשמלי – סבל מהזנחה גבוהה אף יותר, ולא בכדי – הרעיון המעניין של הצמדת מערכת חשמלית עוצמתית לרכב בנזין – הייבריד על סטרואידים – עולה יותר לייצור – מה שבתורו גורר מחיר גבוה יותר לצרכן, ומדינת ישראל שחייה ממיסוי אסטרונומי על רכב גרמה לכך שמחירם של רכבי הפלאג אין הבודדים שכן נמכרו כאן, האמירו שחקים.
השפע הקיים היום, ומגוון המחירים האדיר, הוא נחלת השנה וחצי האחרונות. בשנת 2015 לצורך העניין, ניגש מר פלוני לסוכנות טויוטה ורכש לעצמו טויוטה פריוס פלאג אין חדשה, אחת מכמה עשרות בודדות שנמכרו בשנתיים מאז הרכב הושק והחל להימכר בישראל. העלות הייתה אסטרונומית לרכב שכזה – 180,000 ש"ח, והטווח שניתן היה לנסוע על חשמל בלבד עמד על 20 קילומטרים פלוס מינוס. השנים עברו, והפריוס פלאג אין הזו התגלגלה לידינו. לרגל פתיחת ערוץ היוטיוב של המגזין, והפידבק הנהדר שאנחנו מקבלים מהצופות, הצופים והקוראים בנושא – החלטנו שאת מבחן הוידאו הראשון שצולם – נערוך לרכב שבו אנחנו עצמנו משתמשים. המבחן עלה, הימים עברו ומאז הספקנו להעלות כמה מבחני וידאו (אותם תוכלו לראות בפלייליסט זה), אך כהרגלנו בקודש – מבחן כתוב תמיד יתלווה לווידאו.
שיעור בהיסטוריה יפנית
אפשר לומר שכיום, רכבי פלאג אין הם כבר דיי נחלת הכלל – בעיקר בגלל מחירים נמוכים מבעבר, היצע רחב יותר וטווח ארוך יותר, אך לא כך היה המצב מאז ומעולם. כפי שדנו בקצרה במדריך לרכב פלאג אין, הרעיון בן כמה עשורים טובים, אך היישום רחב ההיקף האמיתי הראשון של הרעיון זה התרחש בסביבות השנים 2011-2013 – כאשר בטויוטה השיקו את הפריוס הראשונה עם מערכת פלאג אין. היישום של הרעיון לגבי הפריוס לא הגיע יש מאין – מספר חברות בארה"ב ביצעו מודיפיקציות משמעותיות לרכבי טויוטה פריוס אשר הגדילו מאוד את גודל הסוללה הקיים גם בדורות שקדמו לדגם הנסקר, אפשרו טווח נסיעה חשמלי גדול בהרבה מזה שקיים ברכב כברירת מחדל, וחלק ממה שדרבן את טויוטה להתקדם עם הפרויקט היה ההיענות של הצרכנים לכך.
הספצימן הנבחר לכך הייתה הפריוס הקיימת, אז מהדור השלישי. הסוללה ההיברידית הקטנטנה הוחלפה בסוללת ענק לזמנו, בת 4.4 קוט"ש, שהייתה מסוגלת להניע את הרכב לטווח של כ-20 קילומטרים בממוצע, וכאשר החשמל נגמר – נוסעים על מצב היברידי. כמה ברור, ככה פשוט. בעולם, הרכב הזה נמכר לאורך שנותיו לא רע – כאשר הדעיכה האמיתית של מכירותיו החלה בשנים האחרונות, עם התגברות התחרות מבחוץ בדמות רכבי פלאג אין גדולים ומרווחים יותר אשר הציעו טווחים טובים יותר. בארץ, עם זאת – המצב היה הרבה יותר קשוח. מהדור הראשון נמכרו עפ"י מה שנמסר לי בעת רכישת הרכב רק 30 יחידות (לאורך 6 שנות שיווק!), כמובן מפאת מחירו הגבוה להחריד בזמנו יחד עם תמורה בעייתית למחיר. הפריוס פלאג אין מהדור השני, שהחלה להמכר בישראל ב-2019, נמכרה בכמויות גדולות משמעותית – אך כאמור, עלייה נדבר בהמשך.
עיצוב פריוסי להחריד
סביר להניח שאתם, כמוני, לא הייתם יודעים לומר שמדובר בפריוס "אחרת" אם הייתם רואים אותה ליד גרסה היברידית שלה. טויוטה ביצעו נגיעות זערוריות בעיצוב החיצוני של הרכב – בדמות תגים שמעידים על כך שמדובר במכונית פלאג אין, ג'אנטים שונים, ידיות כסופות לדלתות, והמובן מאליו – שקע טעינה מעל לגלגל האחורי ימני. אם נתעלם מהפרטים האלו – מדובר בפריוס דור 3 רגילה לחלוטין, ושלנו אפילו לא כזאת וואו – הרכב לא מבריק ומצוחצח, יש עליו פה ושם שריטות, יחידות התאורה שלו במצב לא מי יודע מה מאז שנרכש ואפילו הפגוש הקדמי שלו לא יושב בול במקום כתוצאה ממפגש מהסוג הקרוב במיוחד עם מדרכה רמת-גנית גבוהה.
חיסכון בדלק מכתיב את העיצוב החל מהדור השני של הטויוטה פריוס, והמצב לא שונה כאן – לא מבחוץ, שם הצורה המעט משונה נהייתה כבר חלק מהנוף בארץ, אבל גם לא מבפנים. לא תמצאו כאן שום דבר מיוחד, מלהיב או מרהיב – צבעים אפרוריים, המון פלסטיק בכל מקום – אם כי חשוב לציין כי מדובר בפלסטיק איכותי במיוחד, קונסולה מרכזית גדולה עם הפרדה בין הנהג לנוסע, מספר מכובד של תאי אחסון, לוח שעונים דיגיטלי קטן ועמוס במידע עם מיקום קצת משונה בערך מתחת למרכז השמשה, יחידת HUD (תצוגה עילית) בסיסית במיוחד ופתיחה והנעה ללא מפתח.
לא תמצאו כאן סאן רוף, קירור מושבים, קישוריות מתקדמת לנייד, שום דבר ממה שאנחנו מכירים ברכבים חדשים היום. כל מה שיש כאן זה חימום לזוג המושבים הקדמיים בשתי דרגות, מיזוג אוויר סטנדרטי ביותר (לא בקרת אקלים ובטח ובטח שלא מפוצלת), אין פתחי מיזוג לנוסעים מאחור או שקעי USB בשום מקום ברכב (פרט לתחתית התא שנמצא בין המושבים, משום מה). זאת נטו פריוס דור שלישי, עם כמה תוספות אבזור זערוריות – וכמובן, סוללת הענק.
תא המטען גם הוא קטן מאוד – אם כי במקרה זה, מדובר בסיבה טובה – מתחת לרצפה שלו שוכנת הסוללה, עלייה נדבר מיד. מאז ומעולם חיבבתי את רכבי חמש הדלתות, ואני מוצא שדלת תא מטען גדולה עם מפתח גדול ורחב יכולה לסייע במקרים מאוד לא צפויים – והפריוס לא שונה בהקשר זה. מקפלים את המושבים ואפשר להכניס לכאן טלוויזיית 50 אינץ' בקלות יתרה. אבל במצב רגיל, תא המטען קטן ולא אידאלי.
מערכת פלאג אין לא רעה לזמנו
אז הבנתם כבר שלצפות להרים וגבעות בדמות אבזור – אין טעם. הקטע בפריוס הזו הוא מערכת הפלאג אין שלה, שעושה שימוש – כאמור – בסוללה בגודל של 4.4 קוט"ש, עם מימדים עצומים באופן יחסי. הסוללה הזו בסיסית במיוחד, ללא שום מערכות קירור או חימום, והיא מושפעת בקלות יתרה מתנאי מזג האוויר: בחורף, זמן כתיבת המבחן, הטווח החשמלי נע בין 18 ק"מ בטמפרטורות קרות ל-16 ק"מ בטמפרטורות קרות במיוחד (ולעיתים אפילו מתחת!). עונות מעבר משפרות את המצב דרמטית – 20 עד 23 ק"מ זה הסטנדרט, בעוד בקיץ הטווח ננעל על 19 או 20 ק"מ. להרחבה בנושא שינויים שכאלו ברכבכם – מומלץ לעיין במדריך לסיבות בגינן הטווח של הרכב החשמלי יורד עם הזמן.
הטעינה בפריוס הזו מבוצעת בקצב של 2.2 קילו וואט בלבד. קצב נמוך להחריד נכון להיום – אבל עם יתרונותיו בצידו. למשל – ניתן לחבר את הפריוס הזו לשקע בקיר (ישירות, לא דרך כבלים מאריכים וכו') ללא מגבלה, כי הסוללה צריכה בסך הכל שעה וחצי לכל היותר לטעינה מלאה לחלוטין (מתוך 4.4 קוט"ש, ניתן לנצל 2.75 קוט"ש עד שהרכב מראה שהסוללה ריקה ועובר למצב היברידי). יתרון נוסף הוא שקצב טעינה זה יתקבל בכל מקום – שקע בקיר או עמדת טעינה – הפריוס יודעת לקבל 2.2 קילו וואט, ובעולם בו אנו חיים היום, כל מקור חשמל, גרוע ככל שיהיה, יודע לתת קצב טעינה שכזה.
קשה מאוד לכתוב את המבחן הזה ללא התייחסות למצב הטכנולוגיה הזו כיום – ואתם בוודאי רואים את זה. הנתונים שאני מציג כאן לא מתקרבים לרכבי פלאג אין עדכניים, החל מהפריוס פלאג אין העדכנית ועד לקרוסאוברים דוגמת ה-MG EHS פלאג אין או המיצובישי אאוטלנדר פלאג אין החדש, אך בתקופה בה הפריוס החלה להימכר היא הציעה פתרון חסכוני במיוחד בעלות סבירה יחסית ברוב המקומות בהם היא נמכרה. הסוללה הפשוטה הזאת איפשרה לפריוס לגמוע מרחקים של בין 16 ל-23 ק"מ ללא טיפה אחת של דלק, ואני יכול להעיד באופן אישי שבשני מקרים שונים הצלחתי לסחוט ממנה לא פחות מ-40 ק"מ על טעינה בודדת, בנסיעה בתנועה צפופה ופקוקה במיוחד באופן רציף.
המערכת הרגנטיבית של הפריוס הזו בסיסית מאוד, אין אפשרות שליטה עליה פרט להפעלת בלימת מנוע שאוטומטית מגבירה את קצב הטעינה הרגנטיבית, ולמרות בסיסיותה – גודל הסוללה הקטן הזה מאפשר לה לבצע רגנרציה יפה מאוד – כאשר במקרים מסוימים היא הצליחה לאגור בחזרה 5-6 ק"מ לאורך ירידות ארוכות ותלולות במיוחד.
להרחבה בנושא קוט"ש, קילו וואט ועוד – מומלץ לעיין במילון המושגים החשמלי ובמדריך לעמדות טעינה
איך זה מרגיש ונוסע?
רכב שכוייל כרכב חסכוני ככל האפשר במגבלות שבהן התחשבו, הוא לא רכב ביצועים. אל מערך הפלאג אין לעיל מצוות מנוע 1800 סמ"ק המוכר של הפריוס, עם גיר רציף, שאני באופן אישי מאוד לא אוהב. זה רועש, זה עצל, ולוקח לו ים זמן להאיץ – הכל בשם החיסכון. הנסיעה על החשמל שקטה ונעימה, בדיוק כפי שהייתם מצפים, ואת זו ניתן לבצע עד מהירות מדויקת של 93 קמ"ש. 94 קמ"ש ומעלה – ומנוע הבנזין נכנס לפעולה והמכונית עוברת למצב היברידי. נקלעתם לנסיעה בה יש צורך לנסוע מרבית הזמן במהירויות של 100-110 קמ"ש? לא יהיה שום יתרון חריג לעובדה שהסוללה טעונה במלואה, כי הרכב בכל מקרה מעביר את מרבית כובד המשקל של ההנעה שלו אל מנוע הבנזין.
ברכב יש קרוז קונטרול, מערכת שבאותה התקופה הייתה פיצ'ר לא רע לקבל, אבל ימיה הגיעו לקיצם עם הגעת המערכות האדפטיביות. הרכב הזה עבר אצלי נסיעות שונות ומשונות, ופרט לעובדה שאין בה ולו קמצוץ מיקרוסקופי של ספורטיביות – הפריוס בסך הכל נוחה בצורה שהייתם מצפים לה, בידוד הרעשים סביר (ובמקרה זה – לגילו של הרכב יש חלק בכך), הנדסת האנוש היא טויוטאיות-טיפוסית, ולמעשה הדבר המוזר באמת היחיד שיש ברכב הזה הוא בלם החניה – זה לא מופעל כפי שהייתם מצפים, על ידי ידית בקונסולה המרכזית, או כפתור רחמנא ליצלן – הפריוס מצוידת בדוושה שמפעילה את בלם החנייה, כמו שהאמריקאים אוהבים. הדוושה ממוקמת בקצה השמאלי הקיצוני של אזור הדוושות, ואם לרגע עברה במוחכם המחשבה על כך שאפשר להתבלבל וללחוץ עלייה במקום על הדוושות האחרות, הסירו דאגה מליבכם: המיקום שלה הוא כזה שבשום צורה ודרך, בשום מקרה ותרחיש מתקבל על הדעת וסביר במידה הגיונית, לא תלחצו עלייה עם רגל שמאל מבלי שתבינו מה אתם עושים.
אבל הכל מתגמד כאשר מגיעים לשורה הסופית – החיסכון בדלק
אני לא אשקר לכם – מבאס להחזיר רכבי מבחן, ולהיכנס לפריוס הזו. מדובר בכל זאת ברכב מבוגר כמה וכמה שנים מהרכבים אותם אנחנו בוחנים, אבל הרכב הזה נקנה מראש מסיבה אחת ויחידה – חיסכון בדלק. והחיסכון הזה בשימוש נכון ברכב פלאג אין הוא אדיר. אם תיסעו איתה ללא טעינה אף פעם, תגיעו לטווח של כ-800 ק"מ למיכל, הם בערך ליטר ל-19 ק"מ. אך ככל שהשימוש בטעינה יעלה והנסיעות יתאימו לטווח המדובר – כך צריכת הדלק תצנח. כמה תצנח? הממוצע שלי עם הרכב עומד על 1200 ק"מ למיכל, כאשר ראיתי מספרים של מעל ל-2400 ק"מ למיכל דלק בודד, ושוחחתי עם כמה וכמה אנשים מסביב לגלובוס שמחזיקים בכזו ומגיעים למרחקים של מעל ל-5000 ק"מ על מיכל דלק בודד – הכל תלוי בסוף במידת השימוש הנכון במערכת הפלאג אין.
לצערי, לא החזקתי קובץ אקסל עם עלויות, אבל אני יכול להגיד שמהתחושה (וממצב חשבון הבנק) – החיסכון הענק בדלק מורגש מאוד. ולתדלק את הרכב פעם בחודש במקרה הרע, עם נסיעות לא מועטות כלל וכלל – לגמרי שווה את הפשרה בכל התחום הספורטיבי. גם נושא הטיפולים לא חריג כאן – הפריוס מבצעת טיפולים אחת ל-15 אלף קילומטרים, או שנה, במתכונת של טיפול קטן – בינוני – גדול, כאשר עלות טיפול קטן תעמוד על 600 ש"ח, טיפול בינוני יעמוד על 1,000, וטיפול גדול יעמוד על כ-1,400 ש"ח. לכל אלו יש להוסיף את הארכת האחריות למערכת ההיברידית של יוניון מוטורס, שניתנת אחת לשנה בתשלום של 700 ש"ח, וניתן לבצע אותה עד גיל 12 של הרכב ללא קשר לקילומטרז' אותו עבר.
שווה את זה?
עקב מצב שוק היד השנייה כיום, אני לא אוכל להיכנס למחירים ולהמלצות לגבי אם שווה או לא – בנושא זה, כל אחת ואחד מכם יעשה את השיקולים שלו. אם נתקלתם באחת כזאת למכירה, אתם מחפשים רכב פלאג אין ומבינים את צורת השימוש בה הוא יפרח, יש לכם את התשתית המתאימה והרכב בתקציב שלכם – אני אומר חד משמעית, לכו על זה. העדר הספורטיביות והכיף בנהיגה מחוויר לעומת נושא צריכת הדלק והחסכון ברכב שכזה, ובהתחשב בעלויות שלו כחדש – יש בהחלט סיכוי לא רע למצוא כאלו במחירים נמוכים, יחסית, במצב ממש טוב. פרט לכך, הפריוס הזו היא בית ספר נהדר לתחום הרכב החשמלי, ומעבר מאחת כזאת לחשמלית ירגיש הכי טבעי שבעולם.
בתור מי שנולד ישירות לתוך הענף המוטורי וגדל בעולם הדו גלגלי, העדר הספורטיביות מבאס. הוא מתגמד דרמטית כאשר החיסכון בדלק צף ועולה בכל פעם מחדש, אבל יש סיבה אחת עיקרית שבגינה הפריוס פלאג אין הזו בהחלט שווה הכל מבחינתי, ויותר – אם לא הרכב הזה, כנראה שלא הייתם קוראים כעת את המבחן השונה הזה בפלאג מג, לא היה כאן במגזין סקשן מדריכים ענף במיוחד, לא היה ערוץ יוטיוב ואינסטגרם, לא הייתה קבוצת "עוברים לרכב חשמלי" – מי שהציתה את כל הפעילות הזו, היא היא – הפריוס פלאג אין הזו. אז כן, זה בהחלט שווה את זה.
מתלבטים לגבי מעבר להינע אלטרנטיבי? המדריך לרכב היברידי, מדריך לרכב פלאג אין והמדריך לרכב חשמלי יוכלו לסייע!
מתלבטים לגבי מעבר לתחום ההינע האלטרנטיבי? בואו לדבר איתנו על זה בקבוצת הפייסבוק של מגזין פלאג מג – עוברים לרכב חשמלי
בנימה אישית אף יותר: אחד הדברים שאנחנו הכי נהנים לעשות במגזין הוא מבחני הדרכים לרכבים. מבחן שכזה יוצר סיטואציה בה נוצר נתק מוחלט מהעולם, ובמשך כמה ימים כל מה שקורה הוא עיסוק מוחלט ברכב שלפנינו: בחינות סופר מדוקדקות של כל דבר ודבר, המון נסיעות, המון צילומים, והמון המון המון עבודת כתיבה ועריכה. מבחני הדרכים שערכנו עד היום היו מקיפים במיוחד, וגם המבחנים הבאים שלנו ימשיכו להיות כאלו. אך בין לבין, ישנה מכונית אחת שממנה הכל התחיל.
רכשתי את המכונית הזו בספטמבר 2020, כאשר חיפשתי לרכוש פריוס יד 2. ממש במקרה הרכב היה זמין למכירה באחת מסוכנויות היד 2 בשרון, ניתנה עליו אחריות לשנתיים, והסתבר גם בין לבין שהבעלים הקודם שלו אפילו החליף לו את כל מערכת הסוללה והטעינה בגלל שישיית מים שנזלה בתא המטען. גולת הכותרת של הרכישה: יכולתי לבצע את מרביתן המוחלטת של הנסיעות היום יומיות שלי דאז על חשמל בלבד. השילוב של עובדה זו, יחד עם העובדה שגרתי בזמנו בבית פרטי עם גישה ישירה לשקע בקיר, איפשרה לי להתחיל לחסוך בדלק. לחסוך המון המון המון בדלק, אבל אז גם התוודעתי לכמה שתחום הרכב החשמלי מורכב.
הגעתי לעמדת טעינה בפעם הראשונה אי אז בינואר 2021, שלפתי את הכבל מהמתקן דמוי הארון, והופ – לא מתאים. לא הצלחתי למצוא תשובות ברורות לשאלות של איך להתחבר, מה לעשות ועם מי לדבר, לא הצלחתי להבין מה לא בסדר ברכב שלי שהוא לא מסוגל להתחבר לעמדה המדוברת (בדיעבד הסתבר שזו עמדה מהירה ומה לה ולרכב פלאג אין בכלל…), ועם החסכון הרב הגיע גם תסכול רב. דבר הוביל לדבר, וכך באוגוסט 2021 הוקמה קבוצת הפייסבוק "עוברים לרכב חשמלי", וזמן קצרצר מאוד אחריה – הגשמתי חלום בן שנים רבות, והתחלתי לעבוד עם בת זוגי שתחייה על המגזין.
