לשמחתנו, לאחרונה עולים יותר ויותר דיווחים על משאיות ורכבי צמ"ה חשמליים כאן בפלאג מג. היות ומדובר בכלי עבודה גדולים ומורכבים, המעבר לחשמל במקרים אלו מבוצע לאט יותר מברכב, והטווחים ברכב הכבד נמצאים כמה שנים מאחורי הטווחים ברכבים רגילים. ניתן לראות זאת בוולוו VNR החשמלית החדשה שהושקה לאחרונה, ובקנוורת' T680E שהושקה בתערוכת CES2022 – לראשונה טווח מוצהר של קצת מעל ל-400 ק"מ, ולשנייה – 240 ק"מ. בתחום הצמ"ה, החלפת מנוע הדיזל המזהם במנוע חשמלי היא רק חתיכה אחת מהפאזל – בעוד וולוו צמ"ה החלה במכירה של כלים חשמליים בארה"ב, אלו עדיין עושים שימוש במגוון משאבות הידראוליות מזהמות, ולמעשה – הנציג היחיד בתחום הצמ"ה שניתן לומר שהוא חשמלי במלואו הוא הבובקט T7X (שיגיע ארצה בקרוב).
נחזור לתחום הספציפי של משאיות – מזה מספר שנים לא מועט, הרגולציה האירופאית החלה לחייב את היצרניות למכור משאיות עם מערכת אוריאה (שנקראת גם אד בלו). מי מכם שנוהג ברכבים בעלי מנועי דיזל מהשנים האחרונות מכיר את הפרוצדורה במסגרתה, חוץ ממילוי מיכל הדיזל, יש צורך גם במעקב ומילוי של מערכת האוריאה. מערכת זו נועדה לצמצם את הפליטה של הגזים המזהמים שנוצרים כתוצאה מפעילות מנועי הדיזל, על ידי ריסוס של החומר (אוריאה / אד בלו) באזור מסויים באגזוז הרכב. בשנים האחרונות, המערכת עשתה את דרכה גם לרכבי דיזל פרטיים.
בשלב זה, אתם בוודאי מבינים כי החשיבות של אוריאה גדולה כמו החשיבות של הדיזל עצמו – רכבי דיזל מודרניים במספר גדול מאוד של מדינות בעולם חייבים אוריאה באותה מידה בה הם חייבים את הדיזל עצמו בכדי לנסוע, ובכך אנחנו מגיעים לאוסטרליה: המדינה חווה בתקופה האחרונה משבר קשה באספקת האוריאה, מה שלמעשה מצמצם את אפשרויות השימוש במשאיות דיזל באופן דרסטי. כאשר האוריאה נגמרת במשאית, לא ניתן לעשות בה שום שימוש, בדיוק כאילו נגמר הדיזל (רק שהמשאית לא באמת זקוקה לאוריאה בכדי לנוע אלא מטעמי רגולציה, כאמור).
בעקבות המחסור באוריאה אשר פוקד את היבשת, ארגון נהגי המשאיות באוסטרליה החל להפעיל לחץ על "מועצת הרכב החשמלי" (Electric Vehicle Council – EVC – לקנאתנו הרבה, יש באוסטרליה גורם כזה) בכדי שממשלת אוסטרליה תאיץ את המעבר למשאיות חשמליות, במקום המשך השימוש במשאיות דיזל. במסגרת הפעילות המשותפת, הכינו שני הגופים מסמך ענק להגשה לממשלת אוסטרליה, שעיקריו – עיבוי התשתיות החשמליות לצורך מתן מענה לטעינת משאיות (להן סוללות גדולות מאוד במרבית המקרים), פריסה נרחבת של עמדות טעינה בתחנות רענון לאורכה ולרוחבה של אוסטרליה, והשתתפות בעלויות הרכישה של משאיות חשמליות (אשר מחירן יכול להגיע לפי 10 ויותר ממשאית דיזל מקבילה).
יתרה מזאת, באוסטרליה ניתן לרכוש כיום רק 14 דגמים של משאיות חשמליות, מכל הסוגים והגדלים ולכל השימושים האפשריים – מתוך מעל ל-50 דגמי משאיות חשמליות אשר זמינות ברחבי העולם ומתאימות לתקינה האוסטרלית או האירופאית. במקרה זה, לא ברור האם העדר הדגמים הוא בחירה של היבואנים המקומיים כתוצאה משיקולי עלות או כתוצאה מבעיות רגולטיביות, אך אנו משערים כי דווקא הרגולציה היא הבעיה במקרה זה – אחרת, למה לא פשוט לגשת לסוכנות המקומית ולרכוש משאית חשמלית חדשה?
למעבר למשאית חשמלית יתרונות רבים נוספים – באוסטרליה קיימים חוקים נוקשים לגבי רעש של כלי רכב, וישנם מקומות ברחבי היבשת בהם יש "עוצר משאיות" בשעות מסויימות, בכדי לא להפר את השלווה על ידי הטרטור של מנועי הדיזל – בדומה למקומות מסויימים באירופה, שם רנו משאיות רצה לספק פתרונות. המהלך של ארגון נהגי המשאיות האוסטרלי הוא משהו שבהחלט היינו רוצים לראות גם בארץ, רק שבשביל שמשהו כזה בכלל יתחיל – כנראה שיש צורך במשאיות חשמליות בארץ הקודש, לפני הכל.
מה דעתכם על המהלך? בואו לדבר איתנו על זה בקבוצת הפייסבוק הרשמית של מגזין פלאג מג – עוברים לרכב חשמלי
